החלטה בתיק בש"פ 8318/13

          בקשה להארכת מעצר שנייה, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 20.12.2013, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 38739-01-13 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

תמצית עובדות כתב האישום המתוקן

1.       המשיבים מואשמים יחד עם נאשמים נוספים בשורה של עבירות במסגרת ארגון פשיעה. על פי הנטען שימש מברוק עבדל קאדר (להלן: המשיב 1) כראש ארגון הפשיעה וכמנהל הכספים בו ואילו עוראבי עבדל קאדר (להלן: המשיב 2) ועדי עבדל קאדר (להלן: המשיב 3) שימשו כמנהלים בכירים בארגון בעוד ריאד עבדל קאדר (להלן: המשיב 4) ואנשים נוספים היו חברים בארגון.

2.       בין משפחות ראשי הארגון לבין משפחת חרירי ואחרים קיים סכסוך ארוך שנים במסגרתו נרצחו למעלה מ-50 בני אדם משני הצדדים ונעשו עשרות ניסיונות רצח ופגיעה הדדיים נוספים (להלן: הסכסוך).

3.       כמתואר בכתב האישום, המשיבים 3-1 וחלק מחברי הארגון מתגוררים בשני בנייני מגורים בעיר טייבה (להלן: המתחם), בו פועלת חנות "האחים אחרס" לחומרי בניין המצויה בבעלות המשיבים 3-1 ומשמשת מסווה חוקי לפעילות הפלילית של הארגון (להלן: חנות האחים אחרס). לטובת אבטחת חברי הארגון ונכסיהם ולנוכח הסכסוך, נהגו חברי הארגון, בהנחיית המשיבים 3-1, לשאת נשק בתוך המתחם ולחסום את דרכי הגישה אליו על ידי הצבת מחסומים. כמו כן התקינו חברי הארגון מצלמות מסביב למתחם ובכל רחבי העיר טייבה, הן על בתי מקורבים והן על מתקנים ציבוריים, לרבות מצלמות המנטרות את פעילות תחנת משטרת טייבה. מצלמות אלה, אשר שידוריהן נקלטו ב"חדרי מצב" שהקימו המשיבים 3-1 בבנייני המתחם ובמבנים נוספים של חברי הארגון, שימשו את חברי הארגון לצורך קבלת התראה בזמן אמת בדבר הגעת כלי רכב משטרתיים למתחם ולצורך מעקב אחר תושבים שהגיעו לתחנת המשטרה בטייבה. חברי הארגון נהגו לזמן תושבים אלו אל המתחם לצורך תחקור נסיבות הגעתם לתחנת המשטרה, עד כדי בירור תוכן עדותם במשטרה בנוגע לחברי הארגון. לצד זאת, עשו חברי הארגון שימוש ב"תדר קבוצתי" במכשירי מירס אליו היו מחוברים כל חברי הארגון ובאמצעותו נהגו לדווח על הגעת כלי רכב משטרתיים למתחם או על פעילות משטרתית צפויה בו. כמו כן עשו מנהלי הארגון שימוש בכלי רכב משוריינים מעת לעת ודאגו לאבטח את המשיב 1 בצאתו מן המתחם. בנוסף, נהגו חברי הארגון להצטייד בכלי נשק מסוגים שונים ו"להסליקם" במתחם או בבתיהם של חברי הארגון.

4.       תושבי העיר טייבה חשו אימה מפני חברי הארגון לנוכח התנהלותם הכוחנית, וחבריו ניצלו את אימת התושבים ואת מצוקתם הכלכלית כדי לסחוט מן התושבים באיומים ובכוח סכומי כסף גדולים, אשר שימשו למימון המשך פעילותם הפלילית. מנהלי הארגון וחבריו סחטו תושבים מאזור ה"משולש" שנקלעו למצוקה כלכלית והילוו להם כספים בריביות מופקעות. בשל כך מואשמים המשיבים ונאשמים נוספים, באישומים 10-2 לכתב האישום המתוקן. כמו כן, המשיבים ונאשמים נוספים סחטו תושבים שרכשו בהקפה ציוד מחנות האחים אחרס ולא עמדו בנטל התשלומים. בשל כך מואשמים המשיבים ונאשמים נוספים, בהרכבים שונים, באישומים 15-11 לכתב האישום המתוקן. בתוך כך נהגו חברי הארגון לאיים על קורבנותיהם בפגיעה בהם וברכושם, ולעיתים אף מימשו את איומיהם, כך שבחלק מן האישומים נטלו חברי הארגון מן החייבים כלי רכב, נכסי נדל"ן ובתי עסק.

5.       בנוסף, מנהלי הארגון וחברי ביצעו שורה של פעולות כלכליות במטרה להסתיר ולהסוות רכוש אסור שהושג על ידם ונעשה בו שימוש במהלך ביצוע העבירות וכן להתחמק מתשלום מיסים שונים. ביניהן: ערבוב הרכוש האסור ברכוש שאיננו אסור, אי דיווח לפקיד השומה על עיסוקים כמלווים בריבית קצוצה, הכנת הצהרות הון כוזבות וחוזים כוזבים והגשתם לגורמי השלטון המוסמכים והוצאת תלושי שכר כוזבים. 

6.       המשיב 1 ניהל את כספי ארגון הפשיעה, והחליט בנוגע לחלוקתם בין חברי הארגון, התווה את מדיניות הארגון, קבע את אופן פעילותו, קיבל דיווחים שוטפים ממנהלי הארגון ומחבריו, שכר שירותים מקצועיים לטובת פעילות הארגון ורכש קרקעות רבות של תושבי טייבה במקומות בעלי חשיבות אסטרטגית לארגון. במרבית העסקאות שביצע נמנע המשיב 1 מלרשום את הקרקעות על שמו וכן לא דיווח לרשויות המס על ביצוע העסקאות הללו, במטרה להגדיל את רווחי הארגון. לאור האמור, יוחסו למשיב 1 במסגרת אישומים 5-1, 9, 16, 17, ו-19 בכתב האישום המתוקן העבירות כדלקמן: עמידה בראש ארגון פשיעה, לפי סעיפים 2(א), 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק ארגוני פשיעה); מספר עבירות של סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 428 סיפא ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) בשילוב סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; קשירת קשר לסחיטה באיומים, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; מספר עבירות של הלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; העלמת הכנסות במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה); מספר עבירות של שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 98(ג2)(1), 98(ג2)(3) ו-98(ג2)(4) לחוק מיסוי מקרקעין, התשכ"ג-1963 (להלן: חוק מיסוי מקרקעין) בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; מספר עבירות של שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; מסירת דו"ח כוזב ושימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 117(ב)(1) ו-117(ב)(8) לפקודת מס הכנסה והשמטת הכנסות מדו"ח ושימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 220(1) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה בשילוב סעיף 29 לחוק העונשין וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה.

7.       המשיב 2, בנו של המשיב 1, היה עוזרו ויד ימינו של המשיב 1 ושימש כמנהל חנות האחים אחרס החל משנת 2007 ועד למעצרו. במסגרת תפקידו ניהל המשיב 2 את הארגון וכיוון את פעילותו. בין השנים 2011-2007 לא דיווח המשיב 2 על חלק מן ההכנסות מחנות האחים אחרס בגובה של למעלה מארבעה מיליון ש"ח. לאור האמור, יוחסו למשיב 2 במסגרת אישומים 5-1, 9, 15-11, 17, 19 ו-21 בכתב האישום המתוקן העבירות כדלקמן: ניהול ארגון פשיעה, לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק ארגוני פשיעה; מספר עבירות של סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 428 סיפא ו-29 לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; ניסיון סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 428 סיפא, 25 ו-29 לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 98(ג2)(1), 98(ג2)(3) ו-98(ג2)(4) לחוק מיסוי מקרקעין בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; מספר עבירות של שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; מספר עבירות של הלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; השמטת הכנסות מדו"ח ושימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 220(1) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה בשילוב סעיף 29 לחוק העונשין וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; מסירת דו"ח כוזב ושימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 117(ב)(1) ו-117(ב)(8) לפקודת מס הכנסה והחזקת נשק שלא כדין במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 144(א)  ו-29 לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

8.       המשיב 3, בנו של המשיב 1, שימש כ"איש הביצוע" של הארגון ונהג לגבות את דמי הסחיטה. המשיב 3 אף נהג לאיים באופן ישיר על הנסחטים בטלפון או על ידי הבאת החייבים אל המתחם. לאור האמור, יוחסו למשיב 3 במסגרת אישומים 4-1, 9-7, 14-11, 16 ו-21-18 בכתב האישום המתוקן העבירות כדלקמן: ניהול ארגון פשיעה, לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק ארגוני פשיעה; מספר עבירות של סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 428 סיפא ו-29 לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; ניסיון סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 428 סיפא, 25 ו-29 לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; סחיטה בכוח במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 427(א) סיפא לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; קשירת קשר לסחיטה באיומים, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; שיבוש מהלכי משפט במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 244 ו-29 לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; מספר עבירות של שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 98(ג2)(3) ו-98(ג2)(4) לחוק מיסוי מקרקעין בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 98(ג2)(4) לחוק מיסוי מקרקעין בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; מספר עבירות של הלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; הלבנת הון ועשיית פעולה ברכוש אסור במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק איסור הלבנת הון בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח ושימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 220(2) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה בשילוב סעיף 29 לחוק העונשין וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה ומספר עבירות של החזקת נשק שלא כדין במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 144(א)  ו-29 לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

9.       המשיב 4 הינו אחיינו של המשיב ומי ששימש כחבר בארגון הפשיעה. לאור האמור, יוחסו למשיב 4 במסגרת אישומים 2, 3, 10, 18 ו-19 בכתב האישום המתוקן העבירות כדלקמן: מספר עבירות של סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 428 סיפא ו-29 לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; קשירת קשר לסחיטה באיומים, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; הלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 98(ג2)(4) לחוק מיסוי מקרקעין בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה ומסירת תרשומת כוזבת בדו"ח ושימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 220(2) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה בשילוב סעיף 29 לחוק העונשין וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה.

הליכי המעצר

10.     בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים ושל שישה נאשמים נוספים בפרשה, עד תום ההליכים נגדם, ולהארכת תנאי השחרור של ארבעה נאשמים אחרים. בבקשה נטען כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות חשש כי המשיבים יסכנו את בטחון הציבור כאמור בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. כמו כן נטען כי מעשיהם מקימים חזקת מסוכנות לפי סעיפים 21(א)(1)(ג)(2) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים וכי מסוכנותם מתעצמת לנוכח העובדה כי ביצעו את העבירות במסגרת ארגון פשיעה. עוד נטען כי מעשי המשיבים, ובמיוחד עבירות הסחיטה באיומים, מקימים חשש כי שחרור המשיבים יביא לשיבוש מהלכי משפט, התחמקות מהליכי שפיטה והשפעה על עדים כאמור בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. לצד זאת אוזכר עברים הפלילי של המשיבים 1, 3 ו-4.

11.     בדיון שהתקיים ביום 21.1.2013 הסכימו המשיבים לקיומן של ראיות לכאורה המצדיקות מעצר עד החלטה אחרת. בית המשפט הורה על מעצרם של המשיבים ושל נאשמים נוספים בפרשה עד למתן החלטה אחרת וקבע כי הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים יתקיים ביום 20.2.2013.

12.     ביום 20.2.2013 הודיעה המבקשת על תיקון כתב האישום. בעקבות בקשת המשיבים 1 למתן חודש נוסף ללימוד חומר הראיות הרב והעובדה כי ייצוגם של המשיבים 3 ו-4 טרם הוסדר, קבע בית המשפט מועד להשלמת הטיעונים בעל פה ליום 19.3.2013. בעקבות שלוש בקשות מצד המשיבים לדחיית מועד הדיון בבקשת המעצר בשל היקפו הרב של חומר החקירה דחה בית המשפט את מועד השלמת הטיעונים בעל פה בעניין זה, בתחילה ליום 23.4.2013, לאחר מכן ליום 7.5.2013 ולבסוף קבע את מועד הדיון ליום 28.5.2013.

13.     ביום 8.5.2013 הגישו המשיבים 3-2 בקשה לשחרורם ממעצר בטענה כי זכותם לעיין בחומר החקירה נפגעה מאחר ולא הועברו לידיהם כל תמלילי החקירה וטרם הוצאה תעודת חיסיון. המבקשת השיבה מנגד כי כלל הדיסקים של החקירות הועברו לידי המשיבים וכן הועברו תמלילים רבים למשיבים למעלה מן הצורך. עוד ציינה המשיבה כי תעודת החיסיון הועברה לידי המשיבים ביום הגשת בקשתם. בדיון ביום 28.5.2013 דחה בית המשפט את טענות המשיבים וקבע, בהסתמך על הלכתו של בית משפט, כי המבקשת אינה מחויבת לתמלל את קלטות החקירה בשלב טיעון לקיומן של ראיות לכאורה ומילאה את חובתה בעניין זה בנסיבות העניין. עוד קבע בית המשפט מועד לדיון האחרון לשמיעת טענות בעניין הראיות לכאורה ליום 1.7.2013.

14.     ביום 30.5.2013 קבע בית המשפט כי המשיבים יגישו את סיכומי טענותיהם בכתב עד ליום 20.6.2013. בהמשך דחה בית המשפט את בקשת המשיבים מיום 18.6.2013 לדחיית מועד הדיון שנקבע ליום 1.7.2013, לה התנגדה המבקשת בטענה כי המשיבים הגישו בקשות רבות לדחיית מועדי דיון וכך חלפו שישה חודשים מיום הגשת כתב האישום מבלי שהתקיים דיון בבקשה למעצרם עד תום ההליכים.

15.     בדיון שהתקיים ביום 1.7.2013 ביקשו המשיבים 3-1 לדחות את הדיון ליום 15.7.2013 מאחר וגם בשלב זה טרם השלימו ללמוד את חומר החקירה. בית המשפט הדגיש את החלטתו הקודמת, לפיה לא תינתנה דחיות נוספות, ועמד על כך שלא ניתן לדחות את מועד הדיון ליום 15.7.2013, כיוון שזהו מועד הדיונים האחרון טרם פגרת בית המשפט והינו עמוס בדיונים אחרים. אף על פי כן, סירבו המשיבים 3-1 לטעון לראיות לכאורה וטענו כי אין בסמכות בית המשפט לחייבם לטעון לפניו. נוכח האמור קבע בית המשפט כי משלא ניתן לקבוע מועד נוסף לדיון טרם הפגרה, יוכלו המשיבים להשלים את טיעוניהם בכתב עד ליום 12.7.2013 והמבקשת תוכל להגיב עד ליום 18.7.2013, כאשר החלטה בנוגע למעצרים עד תום ההליכים תינתן עד ליום 20.8.2013. המשיב 4 טען לעניין קיומן של ראיות לכאורה ובית המשפט קבע כי החלטה בדבר קיומן של ראיות לכאורה בעניינו תינתן עד ליום 18.7.2013.

16.     המשיבים 3-1 הגישו בקשה לדחות את מועד הגשת טיעוניהם בכתב ליום 1.8.2013 וזו הועברה על ידי בית המשפט לתגובת המבקשת בתוך שלושה ימים. במקביל הגישו המשיבים 3-1 ערר על החלטת בית המשפט שלא לדחות את מועד הטיעון בעל פה. בדיון בערר לפני בית משפט זה (השופט נ' סולברג) ביום 18.7.2013, אשר נדחה מיום 8.7.2013, הוסכם כי לאחר קבלת סיכומי המבקשת, אם בית המשפט המחוזי יסבור כי לצורך מתן החלטתו נדרשת השלמת טיעון בעל פה, יוזמנו הצדדים לפניו במהלך חודשים אוגוסט-ספטמבר.